בחירת הלקוח

עכשיו, אחרי שמצאתי השראה אני רוצה למצוא לקוח, איזושהי דמות שתתאים לחזון הסופי ושתעזור לי (ויזואלית) בהחלטות שאני צריכה לבצע בדרך לעיצוב הבגד. בחירת הלקוח היא מאוד חשובה מכיוון שהבגד הסופי צריך להיות משהו שהוא ילבש, כך שיש לו השפעה על פרמטרים כמו- צבעוניות, צללית, פרופורציות, נוחות ועוד.. וכמובן שהוא צריך להתאים לאוסף ולנושא ההשראה. מכיוון שהאוסף שלי הוא מפוזר וצבעוני וכך גם ההשראה, חיפשתי לקוח לא ממש מסודר, מישהו שההחלטות הויזואליות שלו לא ממש עומדות בתקן של ה"מה נכון" ובכן, מצאתי שניים.

Peter Curnow & Gavin Brown 

פיטר קורנאו וגווין בראון הם זוג אמנים. בתמונה למעלה הם נמצאים בדירתם שבמלבורן. הדבר שמשך אותי אליהם הוא העומס והאוספים, הצבעוניות העזה והעובדה שיש שם אלמנטים רבים ושונים. ומעין הרגשה שבטית שמתאימה להשראה שלי. כשראיתי את הספר הבא בין הספרים שלהם הרגשתי שהם ממש נכונים לי כי אני רוצה לדבר על היופי שבעומס, ההפך ממינימליזם. 

More is More/Tony Duquette

מצאתי אותם בסלבי (the selby) שזה אתר שמציג בתים שונים ומיוחדים של אנשים צבעוניים. לצפייה בעוד תמונות שלא הכנסתי לבלוג לחצו כאן.

גווין בראון הוא צייר וניתן למצוא את עבודותיו באתר הזה. כדאי להיכנס לאתר שלו כי שם המבחר יותר גדול ומרשים. 

ציור של גווין בראון

 בנוסף, הוא מנהל בלוג מאוד מצליח שבו הוא משתף את הקוראים בדברים שמעניינים אותו כמו תערוכות, שווקים, בילויים מעניינים, אנשים מעניינים, מסעותיו מסביב לעולם ועוד. לבלוג קוראים nic-nak castle. אני מוסיפה כמה תמונות מהבלוג להתרשמות.

תמונה מהבלוג שהזכירה לי את הספר un)fashion):

ולסיום, שיר של להקה שאני מאוד אוהבת:

supergrass/allright

Are we like you,
I can't be sure,
Of the scene, as she turns,
We are strange in our worlds,

But we are young, we run green,
Keep our teeth, nice and clean,
See our friends, see the sights, feel alright,

להתראות בינתיים..

השראה..

החלק המשמעותי ביותר בתהליך העיצוב הוא גיבוש נושא ההשראה, מכיון שהתחלתי מהאוסף של אפרים שהוא אוסף גדול, אקלקטי, עמוס של חפצים שונים יהיה לי קל מאוד להתפזר. איך שאני מכירה את עצמי יהיו הרבה דברים שיעניינו אותי ואני ארצה להשתמש בכולם ואז יהיה בלאגן גדול והמנחה תכעס, כך שמראש אני אומרת לעצמי- תנשמי, תוותרי ולכן אקדיש לי שיר.

באווירת הקרנבל הנחמדה אני יכולה לגשת לעניינים החשובים...

כשאני מסתכלת בתמונות ועושה שמש אסוציאציות למילה אספנות, עולות מילים כמו: אגירה, זיכרונות, עומס, אבק, צבעוניות, שבטיות. כל האקלקטיות הזו באמת יוצרת שפה חדשה ושבטית. את התמונות הבאות הוצאתי מתוך ספר שנקרא : un)fashion) ספר בעריכת טיבור ומירה קלמן (Tibor+Maira Kalman)בהמלצתה של המנחה שלי. בספר יש אוסף של תמונות שאסף טיבור לפני שנפטר, התמונות נאספו מטיולים מסביב לעולם ויש בו צילומים של דמויות מתרבויות שונות שלא מתוך כוונה יוצרים שפה חדשה של אופנה. מה שמרתק בספר הזה הוא שמה שבתרבות מסוימת נחשב לזבל, בתרבות אחרת מתקבל כפריט אופנתי או עדיף להגיד קישוטי. מה שמחזק את העובדה שכל אדם רואה את המציאות בדרך שונה, ולכן בכל אחד אפשר למצוא את היופי.

תכשיטים מפחיות שימורים, גיני החדשה

הודו/ פסטיבל הולי

ארה"ב

voodoo man ג'מייקה

ארה"ב

מבין התמונות משכה אותי תמונה אחת של גבר מקמרון של ה Ekpe Secret Society. האקפה (כך אקרא לזה בעברית) הם קבוצה סודית מסתורית בניגריה שאמורה לחיות בג'ונגל ולהופיע בחברה רק בטקסים מיוחדים. זו קבוצה שמורכבת אך ורק מגברים והם נחשבים לשליחים של האבות הקדמונים. הקבוצה סודית ולכן על אף אחד לדעת מי משתייך אליה, חברי האקפה תמיד חובשים מסיכות כשהם מופיעים בטקסים. עוד הם מאופיינים בתלבושות נועזות שעשויות מקש או מחוטים ושאריות בדים צבעוניות עם הרבה כובד ו שמוסיפים תנועה ורעש לריקודים בשעת הטקס.

נסיים בוידאו של ריקוד של הקבוצה הסודית.

אז אני מניחה שההשראה שלי היא היופי שבעומס, הרצון לקחת ולאסוף וליצור באמצעות זאת שפה שבטית חדשה ובכך ליצור שבט חדש.

להתראות בינתיים.

אפרים, דוד אפרים.. וגם התחלה..

זה מתחיל בסוכות. הייתי ממש קטנה, אולי בת 10, התארחנו כמו בכל חג בחצר בית הכנסת של סבי וסבתי זיכרונם לברכה. חצר בית הכנסת היא גם חצר ביתם. בחצר יש סוכה ובתוכה מלא מנורות, גם קישוטים אבל בעיקר מנורות, שלל צבעים וצורות של מנורות, חלקן פועלות וחלקן לא. אני זוכרת בעיקר את ההתפעלות שלי מכל המנורות הישנות, היפות הצבעוניות והשונות.

כשיצאתי מהסוכה ראיתי חצר מגודרת ובתוכה מאות ברזים! 

על השער מצידו הפנימי, תלוי לו יפה יפה אוסף מרשים של ידיות, רובן שייכות לברזים שבאגף האחר, אני מניחה, וביניהן אפשר למצוא כמה ידיות שונות וצבעוניות.

ככל שהתבגרתי האוספים התרחבו והשתנו, התווספו עוד אוספים של ציורים, תמונות של חברי כנסת ושל שחקנים, בובות, כובעים בגדים ועוד ועוד כשהכל ביחד נראה עמוס וצבעוני וקסום. זהו נוף בית הכנסת של השכונה, שכונת התקווה בתל אביב. אוסף אקלקטי וצבעוני שאוסף דוד שלי, דוד אפרים.

אפרים נולד ב 1940 בן 72 אחיו הגדול של אבי, הוא התחיל לאסוף לפני המון שנים וכשיצא לפנסיה הקדיש לזה יותר זמן. הוא מוצא וקונה דברים בשוק הפשפשים ולפעמים דברים מגיעים אליו הביתה כי אנשים יודעים שהוא אוסף. ההנאה שלו היא באגירה של הדברים כי לפעמים הוא קונה או אוסף דברים שהוא לא צריך במטרה לתת אותם במתנה למי שיצטרך. לדעתי הוא מוצא בהם יופי והוא מרגיש צורך לשמור אותם ולסדר אותם בחצר ביתו לפי קטגוריות. 

עוד מנורות

צילומים של ח"כים

אוסף מנעולים

אוסף כלי ניקיון

היה אזור אחד אליו לא הורשתי להיכנס כשהייתי קטנה. החדר של אפרים, אף פעם לא שאלתי למה, מבחינתי היה זה חדר מסתור ששוכנים בתוכו סודות.. לפעמים, הדלת הייתה פתוחה וראיתי את הארון מלא בבגדים, חוץ מזה יכולתי רק לדמיין..

המסדרון בדרך לחדר של אפרים

כשגדלתי נכנסתי לחדר של אפרים, כל פעם קצת ,היום אני כבר נכנסת ומצלמת שם בחופשיות מוקסמת כל פעם מחדש מההרגל והיופי שבעומסים השונים, מהאהבה שבאיסוף. מה שבעיני דודיי הוא זבל, בעיני הוא שיא היופי והמוזרות שהיא בעצמה היופי.